- exhibitions /
- home /
- publications /
- bio /
- contact
Ravit Mishli
Grill
Kav 16 - Community Gallery for Contemporary Art, Tel Aviv
Sep - Oct 2010
In the center of Ravit Mishli show stands a large scale sculpture, Grill, which will be placed at Neve Eliezer Community Center open sport field, Tel Aviv. Placing Grill in a public space was a conscious act; its immediate accessibility to the neighborhood residents enables to experience the work and to create a dialog between contemporary art and the broad public. Grill is a sort of slave/mercenary raft based on the model of a soccer table game. Twelve figures carried upon a raft can be moved through wheels located at the end of six iron rods. The figures are made of recycled boards, a material which provides them with primitive sculpture characteristics. These are universal figures standing beyond nationality and religion, lacking identity and personal features. The figures ability to move without limitation, enable them to bump and rub in to each other, intensifying the violent potential hidden in the work, arousing connotations of a battlefield, a gladiator's arena and arcade games. Grill's location in the center of an open sport field, having on his back the covered gymnasium – a monumental pseudo "neo-classical" building resembling a Greek classic temple, emphasizes his connection to the past, to the historic, to the remains. Grill's physical presence can be conceived as a theatrical setting placed within a wider setting, a sort of enclave imprisoned in another. Mishli's work enlarges the conversation to sociological aspects and universal behavior relating to field games, putting up to discussion aspects such as "the flock phenomenon", populism, rituality and ceremonialism, adoration and subjugation.
Curator: Sally Haftel Naveh
רוית משלי
גריל
קו 16 - גלריה קהילתית לאמנות עכשווית, תל אביב
ספטמבר - אוקטובר 2010
במרכז הפרויקט של רוית משלי ניצב פסל אחד גדול מימדים, גריל, הנושא גם את שמו. הפסל הוצב במגרש הספורט השכונתי, במרכז קהילתי נווה אליעזר, שד' ששת הימים 6, נווה אליעזר. הצבתו של גריל במרחב הציבורי היה מהלך מודע ומכוון ובנגישותו המיידית לתושבי השכונה ביקש לפתוח פתח לחוויה וליצירת דיאלוג בין אמנות עכשווית לקהל הרחב. לצערנו הרב, כעבור שלושה ימים מרגע הצבתו של גריל במרחב הציבורי, נפל הפסל קורבן למשחק אלים וונדליסטי ונגרם לו נזק רב. כתוצאה מכך הועבר הפסל לתצוגה בחלל הגלריה. גריל הוא מעין רפסודת עבדים/שכירי חרב המבוססת על מודל המשחק כדור-רגל שולחן, הפוטבוליטו. שתים עשרה דמויות נישאות על גבי הרפסודה וניתנות להזזה באמצעות הגאים הממוקמים בקצותיהם של שישה מוטות ברזל. הדמויות עשויות מקרשים ממוחזרים, חומר המשווה להן איכויות של פיסול פרימיטיבי. הן דמויות אוניברסאליות חוצות לאום ודת, חסרות זהות ונטולות מאפיינים אישיים. בזכות יכולתן לנוע ללא הגבלה הדמויות מתחככות ומתנגשות זו בזו, מעצימות את הפן האלים החבוי בעבודה, פן המעורר קונוטציות לשדה קרב, זירת גלדיאטורים ומשחקי ארקייד. הצבתו המקורית של גריל, במרכז מגרש הספורט הפתוח וגבו אל אולם הספורט המקורה - מבנה מונומנטאלי, פסיאודו "ניאו-קלאסי" המזכיר מקדש יווני, ביקשה בנוכחותו ב'נוף' להדגיש את הקשר לעבר, להיסטוריה, לשריד. נוכחותו הפיזית נתפסה כ'תפאורה' אשר בעצמה התקיימה בתוך תפאורה רחבה יותר, מעין מובלעת הכלואה במובלעת אחרת. האיכויות המשחקיות של הפסל מעודדות באופן מיידי אינטראקציה עם הצופה אך שלא כמו תקדימים אמנותיים כשל מאוריציו קטלן (2) או גל וינשטיין (3), אשר שמו במרכז את הפוטנציאל המשחקי של משחק הפוטבוליטו, גריל מתפקד בראש ובראשונה ברמה המטפורית. העבודה חושפת את הכוחניות, הדינמיות והתחרותיות האופיינית כל כך למשחקי שולחן ומגרש. החייתי והתוקפני שבאדם הם רק חלק מהרגשות המשתחררים במהלך המשחק. העבודה של משלי מרחיבה את השיח להיבטים סוציולוגיים, התנהגותיים ואוניברסאליים המתקשרים למשחקי מגרש ומעלה על הפרק אספקטים כמו 'תופעת העדר', פופוליזם, פולחניות וטקסיות, סגידה ושיעבוד. משלי מצליחה למזג ביצירתה החדשה בין הקונקרטי והשקול לבין הומור ומידה רבה של אבסורדיות. לא כל האלמנטים בעבודה מממשים את הפוטנציאל שלהם, למשל: הגאים של מכוניות מותקנים על מוטות של רפסודה שאינה נוסעת לשום מקום ; שימוש בקונסטרוקציית ברזל כבדה סוגרת על הדמויות אך מאפשרת לכדור לצאת דרך פתחי הקונסטרוקציה. לצד גריל, מוצג בחלל הגלריה קטע וידאו מתוך מצלמות ההבטחה שבמגרש הספורט, המתעד את הפסל במצבו ובמקומו המקורי במרחב הציבורי. בהקלטה נחשפים רגעים קסומים בהם ילדי השכונה משחקים בפסל ונהנים מהאינטראקציה עימו בעת פתיחת התערוכה.
(1) מאוריציו קטלן (Maurizio Cattelan), אצטדיון, 1991, 7X 3 מטר
(2) גל וינשטיין, אנטם, 2000, טכניקה מעורבת, 5 מטר אורך
(3) בעבודתו של קטלן מועצמת חווית המשחק על ידי הארכת שולחן המשחק לגודל של שבע מטר בזמן שאצל וינשטיין נשללת היכולת המשחקית, בשל העובדה שזה מורכב משורת שחקנים אחת בלבד ודמויות השחקנים עשויות פורצלן.
אוצרת: סאלי הפטל נוה